סרחיו דניאל, יליד ארגנטינה (1962), עלה לארץ בשנת 1969 וכאן השלים את לימודיו. שרת ב''גולני''.
אוטודידקט, מצייר ומציג מזה 18 שנים, עד שנת 1989 חי ויצר בחיפה. את תערוכת היחיד הראשונה שלו הציג כבר בשנה שהחל לצייר.
בין השנים 1989-1994 חי ויצר בלוס אנג'לס והציג את עבודותיו בגלריות ובמוזיאונים בעיר. חבר לקבוצת אמנים, נוהו, ששמה למטרה את שילוב האמנות בקהילה. בפרוייקטים הקהילתיים במסגרת הקבוצה עבד דניאל עם נוער עבריין (דוברי ספרדית). בלוס אנג'לס, מוקף בתרבות היספנית, ביסס את סגנונו הלטיני ומיזג אותו עם ההשפעות התרבותיות הים-תיכוניות. אלמנט זה בא לידי ביטוי בצבעוניות העזה שמאפיינת את עבודתו האמנותית.
בארה''ב התנסה דניאל בסגנונות וטכניקות אבות במסגרת עבודתו כצייד תפאורות וציור billboards (ציורי קיר, בעיקר פורטרטים בפורמטים גדולים) נטש את הסוריאליזם והחל לחבר את האבסטרקט הפיגורטיבי לראחיזם.
בשנת 1994 חזר דניאל לארץ אל הזירה האמנותית התל-רביבית ומיקם את הסטודיו בפלורנטין. בשכונה החל לחקור את האורבניות המקומית.
הקוסמופוליטיות של השכונה, היוצרת חיבורים אנושיים כמעט בלתי אפשריים, עניינו מאד את דניאל. כל באשר לחיבור שבין האמנות ל''מציאות'' ובין האמנות לנפש ונשמת האמן; רפלקסיה על רפלקסיה.
המעבר לתצוגה בסטודיו, הרחם היולד של האמן, היה למקומו הטבעי. הסטודיו הפך במשך הזמן למוקד המושך מבקרים מכל הארץ ולמקום מפגש בין יוצרים אחרים מבין השכונה. קריאת שירה, הרצאות, סדנאות, הופעות אינסטרומנטליות, וכמובן מיצבים ותערוכות, מצאו בית יצירה חם ומפרה.
יצירותיו של דניאל מאופיינות כיום כריאליסטיות וכבעלות נוכחות פיסולית. היצירות עוברות תהליך של פירוק והרכבה, הן בקונספט והן בדרכי הביטוי האמנותיות. הדימוי הדו-ממדי, המצויר בקפידה יתרה לפי מיטב המסורת של הציור הקלאסי, מקבל נפח ותהודה, זרימה ותנועה.
כחוט השני עוברת התעניינותו של דניאל בהשתקפות החיים באמנות, בבחירת נושאי הפרוייקטים בהם עסק דניאל בכל שנות יצירתו, ובדך כלל השתקפות חייו האישיים ופנימיותו. דבר המוצא את ביטויו בריבוי ציורי הדיוקן האישי מול המראה או סביבתו המאד קרובה, הסטודיו.
בחירת הנושא לתערוכה הבאה היא פועל יוצא של הלך רוח פנימי ותהליך בדיקה והתבוננות רחבת יריעה אודות חיבורים בין בני אדם. הצופה ילווה את המסע האישי של היוצר על כל התפתחויותיו.
